כשאני משוחח עם אנשים מבוגרים שנולדו בריאים ורוב שנות חייהם עברו ללא כל חולי כרוני, מדי פעם עולה השאלה מדוע תקפה אותם מחלה זו או אחרת במחצית השנייה של חייהם. פעם אחר פעם הייתה תשובתי זהה, ללא כל התייחסות למחלה עצמה. "חוק ההצטברות" חל על גופך ונמצא בשלבים מתקדמים שנותנים את אותותיהם במחלה, הייתי אומר, וממשיך בהסבר מפורט על אותו חוק זניח, שחל על כל דבר חי ונושם, פרי יצירת הטבע. חוק ההצטברות הוא בעל חשיבות עליונה. חוסר ידע בכללי החוק והתעלמות מקיומו מהווים את הגורמים המרכזיים לתחלואות בני האדם. אינני יודע אם אי פעם נכתב מאמר על החוק הטבעי הזה, שלו אני קורא "חוק ההצטברות". בכל מקרה, אני מוצא לנכון להעביר לכם את הסיבות העיקריות, הסיבות הצפונות לתחלואות האדם.
על מנת להבין את החוק על בוריו עלי לפרט תחילה מעט על מרכיבי גוף האדם.
אם נפרק את גוף האדם לגורמים, נמצא שהגוף מורכב ממינרלים וגזים שונים, ומצויים בו מיליארדים של תאי חיות, שהופכים אותנו לבעלי דם ובשר, אך יותר מכול ישנם בגופנו יותר ממאה מיליארד תאים של בקטריות וחיידקים שונים. מאותם יצורים זעירים ישנם מאות זנים שונים, שממלאים תפקידים כל כך מורכבים שרובם עדיין אינם מובנים למדע. היצורים הזעירים הללו ניזונים מהמזון שאנו מספקים להם וכתגמול, הם מאפשרים לנו להיות מוגנים מסביבתנו ולא להיות חשופים לה. ז"א, אותם יצורים זעירים – בקטריות וחיידקים – מחד ניזונים מהמזון שאנו אוכלים ומאידך מגנים עלינו מהסביבה העוינת שבה אנו חיים.
על מנת לפשט את הרכבו של גוף האדם לכלל מערכותיו, הבה ניקח גזים וחומרים אורגנים שונים ומהם ניצור תאים. ניקח תאים שונים נצרפם וניצור רקמה ומרקמות ניצור איבר. ניקח איברים שונים ונאחדם על מנת ליצור מערכת. ואז ניקח מערכות שונות נצרפם ביחד ונקבל גוף שלם. כידוע, בגוף האדם מצויות עשר מערכות איברים. לכן, על מנת להבין כיצד פועל הגוף, עלינו לצאת מנקודת הנחה שהגוף הוא מערכת אקולוגית מושלמת המופעלת בעזרת אוויר, מים ומזון מוצק, וחוקי הטבע חלים עליו כמו על כל דבר נושם, תוצר הטבע.
אחד החוקים היותר מובנים שחלים על המערכת האקולוגית הזו הוא חוק התזונה, שאומר; באם הוא חי, הוא חייב להיות מוזן ממזון חי, ואם הוא מוזן, הוא חייב להוציא את הפסולת, שמא תצטבר. החוקים הללו אכן שרירים וקיימים בכל ממלכות החיים של החיידקים, העופות, הדגים, הזוחלים וגם היונקים. אך אנו היונקים שעומדים בראש הפירמידה, חושבים שחוקי הטבע אינם חלים עלינו. הטעות הזו גורמת לנו לחולי, מכאובים ומוות טרם עת.
כשאנו פוסחים ומתעלמים מחוק התזונה, נושמים אוויר מזוהם ושותים לרוויה משקאות מועשרים בדו תחמוצת הפחמן - דהיינו הפסולת של גופינו - ומזינים את הגוף בפסולת עשירה בחומרים מזיקים מלאים בכימיקלים וחומרים משמרים, ללא חיים, ללא מינרלים וויטמינים שמישים, וללא אנזימים פעילים, אנו בעצם מיישמים את חוק ההצטברות.
על מנת להבין את חוק ההצטברות, עלי לתת תחילה מספר דוגמאות. הראשונה היא זיהום האוויר הגלובלי. לאחר מלחמת העולם השנייה - בעיקר בשנות החמישים, השישים, השבעים והשמונים - זיהמנו את האוויר והטבע בכל דרך אפשרית. בתומנו חשבנו שהטבע ידאג לניקיון, איך שהוא כל הזוהמה התעשייתית תיאגר אל מתחת לפני השטח ואף אחד לא יבחין בה. ובכן לא כך קרה, הטבע לא טאטא את הזוהמה שיצרנו, הטבע פשוט לא יכל להתמודד עם הבעיה החדשה. לאחר מספר עשורי בגידה בכדור הארץ - מקור מחייתנו - הטיפשות הראתה את סימניה. במו ידינו ייצרנו חור במערכת ההגנה של ביתנו, בשכבת האוזון ולמעשה החור הזה מערער את קיומינו בדורות הבאים.
דוגמה קלאסית נוספת באה ממקום מגוריי בעבר, במדינת מישיגן, בארה"ב. אזור מגוריי שפע באגמים, ביתי היה על שפת נחל שהוביל לאגם. בקיץ, כמו כל דיירי האגמים והנחלים הייתי מניע את סירת המנוע שלי, שחנתה ברציף בחצר האחורית ושט באגם. לפני שנות השישים, עשירי העיר דטרויט היו מגיעים לבקתות הקיץ שמסביב לאגמים, המרוחקים כשעה נסיעה מהעיר. אך לאחר שנות השישים, כשהפרברים המרוחקים החלו להתפתח, כל חלקה טובה מסביב לאגמים והנחלים נמכרה ואת בקתות הקיט הקטנות החליפו בתים גדולים ומדשאות מטופחות. לאותם בקתות היו בורות ספיגה, שבהם השתמשו עתה לאורך כל השנה. בנוסף לכך, היום ישנן סירות מנוע ואופנועי מים בכל בית על אגם. התוצאה היא, זיהום האגמים מבורות הספיגה, הדשנים, קוטלי העשבים השוטים ומדבירי המזיקים, שמפוזרים ביד נדיבה במדשאות והגינות שגובלות במימי האגמים. ולזה מתווסף זיהום שמגיע מסירות המנוע ואופנועי הים הרבים.
בשל-כך, האיזון שבמערכת אקולוגית באגמים הופר ובכך גרם להכחדת הדגה, מה שגרם לגדילת ייתר של אצות מים מתוקים. על מנת לנסות ולהחזיר את האיזון, איגודי האגמים קונים בכל שנה באביב דגים שגדלו במקומות נקיים יותר ומנסים להפרות מחדש את הדגה באגמים המזוהמים. אך ללא הועיל, מפני שהם לא פתרו את בעיית הזיהום באגמים. וכי איך הם ימנעו מעשירי ומכובדי הקהילה מלטפח את גינותיהם בכימיקלים ולשוט בסירות המרוץ המפוארות שלהם.
באותה מידה, חוק ההצטברות חל גם עלינו, במקום להפסיק לזהם את הגוף מהאוויר שאנו נושמים, מהנוזלים שאנו שותים, מהמזון שאנו אוכלים ומהמחשבות השליליות שאנו אוגרים במוחנו, אנו ממשיכים להתעלם מאותו חוק זניח, חוק ההצטברות, וממשיכים ואף מגבירים את הצטברות הרעלים בגוף.
כשהצטברות הרעלים עולה על יכולת הגוף לנטרל, מתחילים סימפטומים של מחלה. בזמן שהגוף כואב ודואב אנו ממשיכים לזהמו בעזרת כימיקלים מסוכנים ביותר, שניתנים לנו על ידי הרופאים ולהם קוראים "תרופות". היש בארץ מורה ומדריך (רופא) שחקר למעמקי המערכת האקולוגית של גוף האדם ומצא שתזונת האדם היא, היא הגורם העיקרי בהפרעת האיזון האקולוגי שבגוף, והגורם העיקרי לכל המחלות של המאה העשרים ואחת? אם ישנו חוקר שכזה, מדוע אין אנו שומעים עליו, מדוע הוא לא הקים קול צעקה שתזעזע את בית המחוקקים עד טפחות, מדוע אינו שומע לקולם של אחיו ואחיותיו הסובלים ענויי תופת בבתי החולים, שגופם מבותר, נצלה וממולא בחומרים כימיים, רדיואקטיביים וביולוגיים, והם ממתינים בכיליון עיניים לבואו של מלאך המוות, שיגאל אותם מייסורם.
האיזון האקולוגי בגופנו הופר בגלל תגובת שרשרת, שהחלה לפני שנים רבות, כאשר הוספנו מזון קלוקל לסל המצרכים שלנו. למשל, אנו למדים לדעת, שאנשים החיים במדינות צפוניות וקרות, כגון צפון אירופה וחלקה הצפוני של צפון ארה"ב וקנדה, שתנאי גידול הפירות והירקות נחותים, חולים יותר מאנשים החיים במדינות שטופות שמש ובעלות מגוון רחב של פירות וירקות. אנשי המדינות הצפוניות צורכים יותר מזון מן החי ויותר מזון מבושל ומעובד, כאשר אנשי המדינות החמות יותר צורכים יותר פירות וירקות טריים.
כמו שהזכרתי בתחילת הכתבה, אנו שייכים למשפחת היונקים. עדיין לא גיליתי יונק נוסף בסביבתו הטבעית שניזון ממזון מעובד ומבושל ועדיין שורד ללא מחלות אלו ואחרות. אך אנו חושבים שאנו יונק מזן מיוחד, כל יכול, ללא התחשבות בחוקי הטבע, שבעצם חלים גם עלינו ולא ניתן להפר אותם. המזון, הוא רק השלב הראשון בהפרת האיזון האקולוגי בגוף וכניסת תוקפו של חוק ההצטברות. רובנו יודעים שאכילת בשר, חלב ומוצריהם הם הגורמים הישירים למחלות לב, כלי הדם ומחלות בכבד, ואכילה מופרזת של סוכרים מזוקקים ופחמימות פשוטות היא הגורם הישיר למחלת הסוכרת ותורמים למחלות בכליות ואיברים אחרים.
פשוטו כמשמעו, כשאנו ניזונים מחומרים שאינם תורמים לאיזון המערכת האקולוגית בגוף, הם מצטברים באיברים וגורמים למחלה. כמובן, אם נשנה את התזונה ונעבור לתזונה צמחית טבעית, הגוף יחזור לאיזון בדרכו שלו ובמקרים רבים המחלה תעלם מעצמה.
מעבר לתזונה לקויה, הגורמים העיקרים למחלות, והשותפים המעשיים ביישום חוק ההצטברות בגוף, הם תעשיות הכימיקלים שמזהמים את האוויר, המים והמזון שאנו צורכים, ותעשיית הרפואה שמזהמת את גוף בתרופות "הפלא" שלהם. כמו גם חוסר הדרכה לבריאות, שצריכה להתחיל בגיל צעיר.
בראש רשימת "התרופות" המזיקות מעל לכל שיעור נמצאות התרופות האנטיביוטיות למיניהן. המילה “Antibiotic" נלקחה משתי מילים, ביוונית "anti", "נגד", ו-"bios", "חיים", התרופות הללו משמידות חיים ופועלות נגד הגוף. הרפואה המדיצינית רואה בחיידק כאויבו הראשי של האדם והם הכריזו מלחמת חרמה על החיידקים, ללא כל התחשבות במבנהו של גוף האדם כמערכת אקולוגית, המורכבת מחיידקים מזנים שונים ובעלי מספר רב כל כך. האנטיביוטיקה משמידה חיידקים, ללא כל התחשבות בייעודו של החיידק, ללא כל הבחנה באם הוא חיידק מועיל או מזיק. כל אדם הנוטל אנטיביוטיקה זו או אחרת וניזון ממזון ללא חיים מפר את האיזון האקולוגי בגופו.
הרפואה המדיצינית קבלה תנופה גדולה בשנת 1928 כאשר אלכסנדר פלמינג גילה את הפניצילין. לאותה תגלית היו מספר קטן של יתרונות, אך מספר יותר גדול של חסרונות, שהגדול בהם היה הפרת האיזון האקולוגי בגוף האדם. לאחר מכן פותחו תרופות אנטיביוטיות רבות, תרופות אילה השמידו חיידקים, את הרעים "שפלשו" לגוף וגם את הטובים שחייבים להימצא בגוף לשם איזון. במהלך שנות החמישים, מדע הרפואה "גילה" שבגוף נמצאת מערכת חיסון והגנה, אך שנים לפני "התגלית" החלו לטפל במחלות בעזרת אנטיביוטיקה. הייצור התעשייתי של התרופות הניב הון עתק למשקיעים האמידים, על כל תרופה הם מיהרו לרשום פטנט ובכך להיות הספקים הבלעדיים שלה, וליהנות מהכנסות ענק ממכירתה. אבל, לאחר מחקרים חוזרים ונשנים אודות מערכת החיסון, הוכח, שבעצם הגוף יכל להשמיד בעצמו את החיידק שפלש, ללא כל עזרה כימית, חיצונית. אך לרפואה אין כל סיבה להדריך את החולה בדרכו של הגוף לרפא את עצמו, מפני שאין רווח גדול בהדרכה לריפוי עצמי וישנו רווח עצום ממכירת תרופות מכימיקלים הרסניים ומזיקים.
כאשר האיזון האקולוגי נפגע - בעזרתם של הרגלי תזונה שגויים ובעזרתן של תרופות "הפלא" ההרסניות - מופיעה המחלה, שהיא בעצם סתימה, חסימה. לכל אדם ואדם ישנן חולשות באברים מסוימים, לחלקינו החולשה היא גנטית ולאחרים החולשה באיבר מסוים מופיעה עקב צריכה מופרזת של חומרים רעילים שמצטברים בגוף. כאשר איבר מסוים נחלש (מסיבה זו או אחרת) הוא מתקשה להזין את התאים מהם הוא מורכב, או להוציא מהתאים את הפסולת המצטברת. התוצאה היא זרימת דם חלשה, לא סדירה לתוך האיבר ומחוצה לו, שפרושה חסימה, מחלה.
המחלה היא בעצם אות, תסמין, סימפטום שהגוף נותן לנו, כשאנו מפרים את חוקי הטבע וחוק ההצטברות החל לפעול עלינו. המחלה והכאב הם דרך הגוף לתקשר עמנו, זו הדרך שבה הגוף אומר לנו שאורח חיינו שגוי ומבקש מאתנו לחדול מאורח החיים ההרסני ולעזור לו בדרכו לחזור לאיזון. אך אנו חושבים, שהמחלה או הכאב פירושם שהגוף מקולקל, אינו תקין ואינו יכול לחזור לאיזון בדרכו, ללא עזרה חיצונית. לכן אנו ממהרים לרופא, שנותן תרופות "פלא" שידכאו את התסמין שהגוף נתן, זאת על מנת שהחולה ימשיך באורח חייו ההרסני, כאילו כלום לא קרה.
תרופות "הפלא" הללו עשויות מכימיקלים וחומרים אחרים שלא מן הטבע, הגוף אינו יכול לעכלם ומתקשה בהוצאתם. כל תרופה היא רעל לגוף, לכן בדף הוראות היצרן המצורף לתרופות, תמיד ישנן מילות אזהרה ורשימת תופעות הלוואי. כל תופעות הלוואי, ללא יוצא מן הכלל, משפיעות על מערכות הוצאת הפסולת מהגוף, הכבד, הכליות, העור ומערכת העיכול. תרופות אינן מרפאות מחלה. הן רק "מעלימות" את הסימפטום ובכך הן יוצרות נזק כפול.
ראשית, המחלה עדיין קיימת ושנית, הנזק מהכימיקלים שבתרופה לאיברים חיוניים בגוף הוא נזק מצטבר וגורם לדיכוי אותם איברים חיוניים. האדם שהיה בריא במחצית הראשונה של שנות חייו ובמחצית השנייה החל להשתעבד לתרופות, מכניס את חוק ההצטברות להילוך גבוה יותר, הן מאורח חייו השגוי והן מהכימיקלים המרוכזים שבתרופות. מעניין לדעת שהחולי והתרופות הולכים יד ביד. תרופה אחת בשנות הארבעים והחמישים לחיים, הופכת למספר תרופות בשנות החמישים והשישים לחיים, ככל שמתבגרים יותר חולים יותר ומשתעבדים למספר גדול יותר של תרופות. הווה אומר, הצטברות גדולה יותר של חומרים מזיקים, שמכניסים את חוק ההצטברות להילוך גבוה יותר.
כימיקל זה או אחר המצוי בתרופה למחלה זו או אחרת גורם להצטברות רעלים בכבד, בכליות, או במעיים. לאחר שנים, אנו מוסיפים תרופות למחלות שבאיברים הללו, שנגרמו בעיקר בגלל התרופות שלקחנו בראשונה. לזה הרופאים ומערכת הבריאות קוראים "רפואה שלמה"? מעניין לדעת דבר נוסף, בשנות חייו האחרונות של החולה צריכת התרופות עולה מעלה, מעלה, הגוף נשאר בחיים למרות התרופות ולא בגללם. כמובן שבשלב הזה הגוף הפסיק להתרבות ולתקן את עצמו, מפני שהחולה איפשר את התנאים הנחוצים וצריכת הכימיקלים המזיקים גדולה יותר אינה מאפשרת לגוף לתקן את הנזקים. הגוף לעומת זאת, ממצא את היעוד הבסיסי והעיקרי שלו, הישרדות, להשאיר את האדם בחיים.
רופאים יכולים גם לחתוך ולשרוף איברים מאוד נחוצים בגוף, כגון שקדים, כיס מרה ותוספתן, בטענה שאיברים אילו אינם נחוצים ואין להם שום תפקיד מוגדר בגוף האדם. אומר לכם זאת רבותיי, מי שיצר את גוף האדם (אם זה הטבע או בורא עולם) ידע בדיוק מה תפקידו של כל איבר בגוף. אותה קבוצת אנשים הטוענים שישנם איברים לא נחוצים, מביעים את טענתם בלבד ואין לראות בטענה זו סמכות אבסולוטית. אגב, טענה זו שמה ללעג את יצירתו המושלמת של הטבע או בורא עולם.
חוץ מתזונה שגויה ותרופות מכימיקלים מזיקים, ישנה תופעה נוספת הגורמת להצטברות חומרים מזיקים בגוף, תעשיית תוספי התזונה. עקב אותה תזונה שגויה, החסרה במרכיבי מזון נחוצים הנדרשים ע"י הגוף לתפקוד שוטף קמה תעשיית תוספי התזונה. תעשייה זו מנסה לשכנע אותנו בדרכים עקלקלות שאותם כדורים ללא טעם וריח אכן מועילים לנו, והם שמישים ע"י הגוף ללא תופעות לוואי.
תחילה עלי להבהיר מספר דברים לגבי מינרלים וויטמינים.
מינרלים: ישנם שני סוגים של מינרלים, האחד לא אורגני, ללא חיים, ללא ויברציה, המינרלים הללו נמצאים באדמת כדור הארץ. ואכן באדמה נוכל למצוא את כל המינרלים הנחוצים לגוף האדם. אבל אנו לא אוכלי עפר. השני הוא מינרל אורגני שופע חיים וויברציות. הטבע מספק לנו את אותם מינרלים ע"י הצמחים. לכל צמח וצמח ישנם תכונות מיוחדות לאגור מינרלים שונים בכמות רבה, נמוכה או מאוזנת. לדוגמה, חומעה וורודה עשירה מאוד בברזל, תרד עשיר מאוד בסידן ובאספסת ניתן למצוא איזון של כל המינרלים והויטמינים הידועים לנו.
לצמחים ישנה יכולת גאונית לאסוף מינרלים לא אורגניים מהאדמה ע"י מערכת השורשים שלהם, וע"י מערכת האוסמוזה-ההפוכה שבשורשים, קרני השמש, מים, אוויר, פוטוסינתזה ואנרגית החיים שבם, הם הופכים את המינרלים הלא אורגניים והבלתי שמישים, למינרלים אורגניים עם אנרגית חיים השמישים ע"י כל ממלכות בעלי החיים. המינרלים הם אבני היסוד לבניית הגוף, בלעדיהם הגוף ייחלש ויזקין טרם עת. מרבית האנשים לא מייחסים חשיבות רבה למינרלים, הם יוצאים ידי חובה בשתיית מים מינרלים, אותם מינרלים שהגיעו מן האדמה ולא עברו תהליך שינוי שהופך אותם לשמישים ע"י הגוף.
ויטמינים: פרושה של המילה ויטמין נגזר משתי מילים לטיניות, ויטה, שפרושה חיים והמילה אמין (חומצות אמינו). מרבית הויטמינים אינם מיוצרים ע"י הגוף ואנו חייבים לספקם ממקורות המזון שאנו צורכים. בכל דבר שנזקק לאוויר, מים, מזון ואור שמש, הווה אומר באדם, בבהמה, בעופות, בזוחלים, בדגים ובצומח ישנם זרזים (קטליזטורים) המאיצים פעולות כימיות. הזרזים הפעילים בגוף החי נקראים אנזימים, מרבית האנזימים מיוצרים ע"י הגוף בתהליכים שונים שקשורים עם מערכת העיכול. את האנזימים שאין הגוף מסוגל ליצר ושאותם הוא חייב לקבל מן החוץ כמזון מכונים ויטמינים-חומצות אמינו - חומרים עם חיים וויברציה. במשפט מסכם אחד ניתן לומר, שהגוף זקוק גם לחומרים ויטליים (שיש בהם אנרגית חיים) המכילים חומצות אמינו, להם המדע קורא ויטמינים.
הבעיה המרכזית עם אותם אנזימים היא רגישותם לחום, האנזימים מושמדים בטמפרטורה של כחמישים וחמש מעלות צלסיוס. לכן, כל ממלכות החיות, הן הטורפים והן אוכלי הצמחים, צורכים את מזונם בעודו טרי, כשהאנזימים עדיין פעילים. אך לנו, לבני האנוש הידע הבסיסי בתזונה נכונה הלך ונעלם במהלך הדורות, זאת בעיקר בגלל שאנו נוטים ללכת עם הזרם ולהאמין לאותם תעשיינים המוכרים לנו מזון לפי טעם, ריח ומראה, מזון שבו אין חיוּת, חומצות אמינו - ויטמינים. עקב כך נוצר חוסר בויטמינים בגוף, ובשל כך נוצרה תעשיה חדשה הנתמכת ע"י תעשיינים בענף הרפואה והמזון, המוכרים לנו תוספי תזונה שלהם קוראים "ויטמינים". למעשה, הם מוכרים לנו מרכיבים סינתטיים של חומצות אמינו מופרדות ללא ויטה, ללא חיים.
ישנם אנשים שיעידו על הקלה במחלתם בעקבות שימוש בויטמין זה או אחר. אמנם נכון הוא הדבר שכאשר אנו משתמשים בכמות אדירה של ויטמין אחד לגוף אין ברירה אלא להשתמש בחלק קטן מהכמות. אך מה קורה עם שאר הכמות שנמצאת במחזור הדם ללא כל תועלת ומוסיפה להצטברות גורמים מזיקים בגוף. הטבע, לעומת זאת, מייצר עבורנו את הפירות, הירקות, הדגנים, הקטניות, הזרעים והאגוזים למיניהם עם חומצות-אמינו, עם חיים וויברציות. ובכל אחד מהם מצויה קשת רחבה של ויטמינים (חומצות אמינו) עם חיים שפועלים בשיתוף פעולה מרהיב אחד עם השני.
להלן מספר דוגמאות טובות של נזקים הנגרמים משימוש מופרז באותם ויטמינים סינתטיים:
ויטמין C, הכמות היומית המומלצת היא 60-90 מיליגרם, כמות גדולה יכולה לגרום לאבנים בכליות. אך חמור יותר, כמות של יותר מ-500 מיליגרם ביום יכולה לגרום לפרוק כדוריות הדם האדומות, מה שגורם לאנמיה, במיוחד אצל כושים אמריקאים, אפריקאים, אסייתים, יהודים ממוצא ספרדי וקבוצות אתניות אחרות.
ויטמין E, הכמות היומית המומלצת היא 400 יחידות-בינלאומיות. כמות עד 600 יחידות-בינלאומיות נחשבת לא רעילה, אך מעבר לזה ויטמין E נחשב כרעיל לאנשים עם לחץ דם גבוה. האנשים הללו יכולים לפתח את מחלת שיגרון הלב, שתוביל להתדרדרות במצבם ואף למוות. עודף ויטמין E יכל להעלות את לחץ הדם אצל אנשים בעלי פעילות יתר. ויטמין E מעל ל-400 יחידות-בינלאומיות עלול להיות מסוכן לאנשים הנוטלים תרופות נגד קרישת-דם, או אלה הסובלים מחוסר ויטמין K. כמות גדולה מהויטמין יכולה לגרום להפחתת הורמונים בבלוטות התריס ובכך לגרות לחולשת והתנוונות שרירים.
סידן, נחשב למינרל הכי חיוני בגוף, על מנת שהוא יתמזג בגוף עלינו לצרוך סידן עם מגנזיום, זרחן, ויטמין A, C, D ואולי גם ויטמין E. הדרך הטובה ביותר לצרוך את המינרל היא מן הצומח ולא מהחי, מפני שמזון מהחי חסר במגנזיום, מינרל שנחוץ לספיגת הסידן בגוף, ובויטמין A ו-C. צריכת מזונות עשירים בסידן אך דלים במגנזיום עלולים לגרום להצטברות עודפי סידן בשרירים, בלב ובכליות. עודפי סידן יכולים להפריע לתפקוד מערכות העצבים והשרירים, להוריד את יכולת הגוף לספוג ברזל ואבץ ולגרום להסתיידות עורקים ואבנים בכליות.
לסיכום, כל מחלה ללא יוצא מן הכלל (אינני מכליל מחלות מולדות), הפוקדת את האדם הבוגר, נובעת כתוצאה הישירה של הצטברות זיהומים רעליים באיבר החלש ביותר בגוף. על מנת לחזור לאיזון ובריאות על החולה לשנות את אורח חייו שגרם למחלה, לקחת אחריות מלאה לגופו ומצב בריאותו, ולא להתפשר וללכת בדרך הקלה שמדחיקה את המחלה. חוק ההצטברות נובע מצריכת ייתר של מזון מעובד, מבושל, אפוי וכדומה, מצריכת מזון מן החי שאינו ראוי למאכל בני האדם, ומצריכת כימיקלים וחומרים סינתטיים מתעשיית המזון והתרופות.
על מנת למנוע את התממשות החוק בגוף, עלינו לחזור לערכים טבעיים, לתרגל נשימה עמוקה של אוויר צח, לשתות מים טהורים, לצרוך מזון טבעי, שלם וטרי, ולהחליף את המחשבות השליליות בחיוביות יותר, שמחות ואוהבות יותר. עלינו לעזור לגוף לנקות את עצמו מרעלים שהצטברו במהלך השנים, ע"י נשימת אוויר מזוהם, שתיית משקאות תוססים, אכילת מזונות מעובדים ללא חיים וצריכת כימיקלים אחרים מתעשיית המזון והתרופות. עלינו לשים דגש במיוחד לניקוי המעיים, הכבד וכיס המרה, הכליות ושלפוחית השתן.
על מנת ליישם את דבריי, עלינו להתעלם בראש ובראשונה מאותו קול פנימי, "הקול המכחיש" שמתכחש שאילו הם דברי אמת. הקול שמונע מאתנו לשנות הרגלי חיים ידועים, נוחים בחיי היום-יום שלנו. אותו קול פנימי שנוטע בנו פחד וחשש לשנות הרגלים ולהיות שונים מהכלל, להיות בריאים יותר, חזקים יותר, שמחים ואוהבים יותר.
.jpg?id=8615836){kind=logo}
.jpg?id=8982510)