להזכירך! כל החומר שבאתר בוטניקל-פארם הוא קניינו הפיזי, הנפשי והרוחני האישי של מייסד האתר יאיר ראובן, N.H. ,M.H. אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר כל חומר המוצע מעל גבי האתר בוטניקל-פארם. שימוש מסחרי מכל סוג בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מיאיר ראובן.
©כל הזכויות שמורות לבעל האתר ולמחבר יאיר ראובן, .N.H. ,M.H
סוכר – גנב הבריאות
אין ספק שרוב הישראלים מכורים לסוכר. במקרים רבים אנשים צורכים בשנה כמות סוכר המשתווה למשקל גופם. בשל כך, יועיל לדעת מהו סוכר, אילו ערכים תזונתיים יש לו ואילו בעיות רפואיות הוא יוצר.
תעשיית הסוכר אדירה היא, וכמו כל תעשייה גדולה, גם לתעשיית הסוכר יש אינפורמציה התומכת בה. אותה אינפורמציה קיימת בכלי התקשורת, חנויות הספרים, פרסומות ועוד. מצד שני יש הטוענים כי סוכר הוא רעל לגוף ומהווה סם מזיק. מטרתי להתמקד בידוע והמוכח לגבי סוכר ובתקווה למנוע טעויות של אינפורמציה לקויה, משני צדי המתרס.
מהו סוכר?
סוכר הוא החומר הגבישי הלבן שכולנו מכירים. אותו חומר לבן המופק מקנה הסוכר, הוא רק סוג אחד של סוכר. אבל יש גם סוכר חום, סוכר גולמי (טבעי), סוכר פירות, סוכר מתירס, סוכר שבחלב, סלק סוכר ואלכוהול. יש סוכר חד-סוכרי (Monosaccharide), יש סוכר דו-סוכרי (Disaccharides) ויש סוכר רב-סוכרי (Polysaccharide). כל אלו נחשבים לסוכר.
נתחיל בסוכר הלבן. הוא נוצר מקנה-סוכר או סלק-סוכר, תהליך שבו מעורבים כימיקלים סינתטיים רבים ופחם. הבעיה המרכזית במוצר המוגמר היא שהוא אינו מכיל את המינרלים, הויטמינים, אנזימים ומרכיבי תזונה חיוניים אחרים שהיו בצמחים מהם הוא מופק. סוכר לבן הוא פחמימה פשוטה, שזה אומר תוצר לוואי חסר חיוניות, מלאכותי, חלק קטן מהצמחים מהם הוא לקוח. בתוך אותם צמחים (קנה-סוכר וסלק-סוכר) נמצאים פחמימות מורכבות (complex carbohydrates), הכוונה, שהם מכילים את כל הסגולות של מזון מלא, ויטמינים מינרלים ואנזימים.
סוכר לבן מסלק וקנה סוכר נקרא סוכרוזה (sucrose). עד למחצית שנות השבעים של המאה שעברה השתמשו בעיקר בסוכרוזה. אולם נמצאה דרך זולה יותר להפיק סוכר מתירס. התפתח תהליך יצור שבו ניתן לשנות את הסוכר שבתירס (fructose) לגלוקוזה, וכאשר מוסיפים כימיקלים סינתטיים, הופכים את הגלוקוזה לחומר מלאכותי, פרוקטוזה סינתטית שנקראת high fructose (סירופ התירס או corn syrup). בשנת 1984 חברות קוקה-קולה ופפסי החליפו את הסוכר המיוצר מקנים לשימוש בסירופ-תירס. כיום רוב המשקאות התוססים והמזונות המתועשים, מיוצרים עם סירופ-תירס. נכון לשנת 1997 תפוקת סירופ התירס בעולם היא יותר משמונה ביליון קילוגרם.
יש לציין שסוכר פירות (fructose) טבעי, קיים בפירות וירקות, הוא מוצר טבעי לחלוטין הנעכל בקלות ע"י הגוף. אכילה מתונה של פירות אינה מכבידה על הגוף ואינה גורמת לריקון מחסני המינרלים שבגוף. סוכר שבפירות אינו גורם להתמכרות!
לעומת זאת, סוכר וסירופ התירס אינם יכולים להתעכל בקלות, למעשה הם מונעים עיכול, הם גורמים להתמכרות וגורמים למספר לא מבוטל של שגיאות ביו-כימיות בגוף, כפי שאסביר בהמשך.
מהן פחמימות?
כולנו יודעים שהמזון בנוי משלושה מרכיבים : שומן, חלבון ופחמימות. לרוב המזון יש את כל שלושת המרכיבים בפרופורציה שונה.
הפחמימות מורכבות מפחמן, מימן וחמצן. הפחמימות הראשיות הם סוכר, עמילן ותאית.
סוכר היא פחמימה מתוקה, בעלת מולקולה אחת (monosaccharide) או מולקולה כפולה ((disaccharides.
עמילן היא פחמימה בצורתה המקובלת ביותר הנאגרת בצמחים. עמילן הוא רב סוכרי (polysaccharides), שהוא סדרה של יותר משני מולקולות של פחמימות. עמילן משתנה לסוכר. אם נלעס תפוח אדמה זמן רב הטעם בפה יהיה מתוק.
תאית בנויה מסדרת סיבים ארוכים של פחמימות, שבעיקר נותנים את התמיכה לשלד הצמח. התאית מספקת את הסיבים במזון שלנו.
פירות מכילים בעיקר סוכר, כאשר בירקות יש בעיקר עמילן ובשניהם יש תאית.
פחמימות מורכבות מול פחמימות פשוטות
בתפוח יש סוכר טבעי שנקרא סוכר פירות (fructose). בתפוח-אדמה יש עמילן טבעי. תפוח עץ ותפוח אדמה, לדוגמא, הינם מזונות מלאים המכילים יותר מאשר רק פחמימות מבודדות. מזון מלא מכיל ויטמינים, מינרלים ואנזימים, מזון מלא מכיל פחמימות מורכבות.
הבעיה מתחילה עם סוכר ועמילן מעובדים. בסוכר לבן אין מרכיבי תזונה. קמח לבן הוא מעובד, עמילן לא טבעי. אלה אינם נחשבים למזון, הם אינם מזינים את הגוף. הם נקראים פחמימות פשוטות. גם אם הם מתעכלים בגוף והופכים לגלוקוזה, התהליך הוא שונה מאשר לאכול תפוח או תפוח-אדמה. זה משום שתפוח אינו הופך למולקולות מופרדות של גלוקוזה. מרכיבי תזונה אחרים וגורם-שותף (co-factor) קיימים, והם נחוצים כדי שהגוף יוכל לנצל גלוקוזה: אנזימים, ויטמינים ומינרלים.
סוכר לבן וקמח זקוקים לאנזימים, ויטמינים, מינרלים ואינסולין מהגוף בשביל לפעול. כשאנו אוכלים פחמימות מזוקקות אנו גורמים לגירוי בגוף. בתגובת שרשרת הגוף משתמש במאגרים הפנימיים שלו ומנסה להגן על עצמו. כשאנו אוכלים פחמימות מזוקקות אנו לא מזינים, אלא מזיקים לגוף.
כל האנזימים ומרכיבי תזונה אחרים אינם קיימים בסוכר ובקמח לבן. מה שמתקבל הם פחמימות סינתטיות מעשה ידי אדם, שאינם מופיעים באף מקום בטבע. הגוף מתייחס אליהם כאל חומר זר.
דרך אחרת להבין את זה היא: כאשר פחמימות מורכבות מתעכלות בגוף מקבלים מולקולות של גלוקוזה שנספגות בקלות. כאשר פחמימות מזוקקות (פשוטות) מתחילות לתסוס בגוף בגלל שקשה לעכל אותם, התוצאה שמתקבלת היא אלכוהול, מים ודו-תחמוצת הפחמן. חוץ ממים נשארת פסולת בגוף. בנוסף לפסולת שפחמימות פשוטות יוצרות בגוף הן מעלות את רמת הגלוקוזה בדם באופו בלתי מאוזן, יתר על הנחוץ. זוהי הבעיה החמורה ביותר בצריכת סוכר: כמות הגלוקוזה הטהורה שמציפה את הדם.
רוב כותבי ספרי התזונה, רוב הרופאים ורוב התזונאים נכשלים מלהבין את ההבדל בין פחמימה מורכבת ומזוקקת. רובם חושבים שבתפוח ובקוקה-קולה יש אותה פחמימה. הם אומרים שבסופו של דבר שניהם יוצרים גלוקוזה וזה מה שהגוף צריך. אותה מנטאליות סבורה כי חומצה אסקורבית וויטמין C זה אותו הדבר. אותה מנטליות חושבת שחלב הוא מקור טוב לחלבון וסידן. רוב הספרים שמתייחסים לבריאות, דיאטה ותזונה הם ספקולציות נטולות-יסוד. רוב התזונאים לומדים שסוכרת היא מחלה גנטית שחייבים לשלוט בה עם תרופות.
היסטוריה של הסוכר
באמצע שנות השבעים של המאה שעברה, יצא לאור הספר Sugar blues מאת William Dufty. הספר מתאר את ההיסטוריה של תעשיית הסוכר והפוליטיקה הכלכלית, מהמאה ה-15 ועד ימינו. Dufty ביסס את הסימוכין שהוא נותן ביסודיות, בשימת-לב לאימפריות הכלכליות שצמחו מתעשיית הסוכר: מולסה, רום (rum) ועבדים. המיסים מהסוכר הביאו הון עתק לשליטי אנגליה, צרפת, ספרד והולנד, וכמו כן לסוחרי העבדים, לחברות הספנות והמשלוחים ולבעלי מטעי קנה הסוכר.
וויליאם דאפי מתאר בספרו קו-מקביל בין סוכר לאופיום. כששני המוצרים הללו אינם נחוצים בגוף האדם, שניהם הפכו לתעשיות גורפות הון, הן לתעשיינים והן במחזור המסים. לשניהם היסטוריה אפלה שמעורבים בה סבל אדיר לאדם, ושניהם גורמים התנוונות פיזית ומוות לאחר תקופה ארוכה של שימוש ותלות.
זיקוק הסוכר
במהלך מאות השנים הראשונות של תעשיית הסוכר, הפכו את קני-הסוכר למולסה ורום. הסוכר עצמו היה גולמי וטבעי, צבעו היה חום בהיר, ועדיין נמצאו בו מרכיבי תזונה. סוכר טבעי אינו גורם למחלת הסוכרת, אם תאכל יותר מדי דבש טהור מקסימום לא תרגיש טוב, אבל לא מעבר לכך.
זיקוק קנה הסוכר התפתח בהדרגה והתפשט לכל העולם תוך זמן קצר. בתהליך הזיקוק מוציאים את כל המינרלים, הויטמינים והאנזימים, כך שנשארים רק גבישים לבנים טהורים. עם הופעת תהליך הזיקוק, מחירי הסוכר ירדו בכל העולם וצריכת הסוכר עלתה. הסוכר בראשית דרכו היה מעדן של העשירון העליון, ובמהרה הפך להיות מוצר בסיסי לכולם. מקורות רבים מעריכים את צריכת הסוכר לכעשרים אחוז מצריכת הקלוריות היומית במדינות מערביות! זה אומר, שבממוצע 20% ממה שאנו אוכלים חסר כל ערך תזונתי ובנוסף לכך גורם הרס פיזי לגוף.
בספרו, William Dufty מוכיח פעם אחר פעם שהאנושות המודרנית מתנוונת, הופכת לחלשה וחולנית יותר מדור לדור. שלושים שנה לאחר הוצאת הספר אף אחד לא יכול להתווכח על שנכתב בספר. הביטו סביבכם, מחצית מהילדים לוקחים ריטלין, או תרופות לאסטמה ואלרגיות ומחלות אחרות. בעשורים האחרונים מחלות ניוון נמצאות בעליה מתמדת.
מחקר אחר שערך ד"ר Weston Price והתפרסם במגזין "תזונה והתנוונות פיזית" הראה מסקנות דומות. בשנות השלושים של המאה שעברה נסע ד"ר פרייס מסביב לעולם ובדק את השיניים והגולגולת של עמים פרימיטיביים-אינדיאנים באמריקה המרכזית והדרומית, כפריים באלפים בשוויץ, אסקימוסים, ילידים באוסטרליה, ילידים באיי פיג'י ועוד. על מסקנותיו של ד"ר פרייס אין עוררין. דוגמה אחר דוגמה, כאשר אנשים נחשפו למזון מערבי-סוכר לבן וקמח לבן, תוך מספר שנים החלו להתגלות סימני עששת וחורים בשיניים, שחפת ודלקות מפרקים באותה מידה כשל מדינות מערביות. ד"ר פרייס מצא כי כל עוד אנשים ממדינות לא מפותחות נשארו מבודדים וצרכו את מזונם הפשוט, הם לא סבלו מעששת וממחלות ניווניות אחרות.
עד עתה, אף אחד לא פקפק במחקרו של ד"ר פרייס.
כמה סוכר אנו באמת צריכים ?
לפי דבריו של דאפי אנו לא זקוקים אף לגרם אחד של סוכר.
אבל הצורך לסוכר במדינות מערביות לעיתים נוצר על ידי תעשיית הסוכר, פרסום ופוליטיקה. כמה אנשים אתם מכירים ששותים פחית קולה אחת ביום? (קולה מהווה רק דוגמא. הכוונה לכל משקה המכיל סוכר).
כמות הסוכר בפחית משקה (קולה לדוגמא) אחת שווה ל 10 כפיות סוכר. במחזור הדם המכיל 5 ליטר דם צריכות להיות 2 כפיות של גלוקוזה כל הזמן. משמעות הדבר היא שכאשר שותים פחית קולה אנו מעלים את רמת הסוכר פי 5, לפחות למשך 4 שעות ! וזה רק מפחית אחת!
מה אם שותים מספר פחיות ביום? מה עם גלידה, ממתקים, עוגות,עוגיות, דגני בוקר וכו'.
מה עם הסוכר שנמצא בקטשופ? במזון תינוקות ? וברוב המזון המתועש ?
דרך אגב, האם ידעתם שגם אלכוהול הוא סוכר ? התמונה כעת ברורה יותר. קשה למצוא אנשים בעולם המערבי אשר בדמם קיימות 2 כפיות גלוקוזה בלבד.
ספיגת סוכר
הסוכר הבסיסי ביותר הוא גלוקוזה. גם סוכר טבעי וגם סוכר מזוקק לבסוף נספגים בדם כגלוקוזה, שהיא בעלת מולקולה בודדת. הגלוקוזה מיד נספגת דרך מערכת העיכול למחזור הדם. הגלוקוזה נחוצה לתפקוד תאי הגוף ולתפקודם של תאי המוח. רמת הגלוקוזה בדם מאד חשובה. יותר מדי סוכר בדם ומחלת הסוכרת תתהווה. פחות מדי סוכר בדם והאדם עלול לאבד הכרתו .
הגוף חייב לשמור על רמת גלוקוזה נאותה בדם :90-140 מ"ג לדציליטר. הלבלב ובלוטת יותרת הכליות עובדים יחד כדי לשמור על רמת גלוקוזה נאותה בדם. כאשר רמת הגלוקוזה גבוהה, הלבלב מייצר אינסולין. האינסולין מחזיר את רמת הגלוקוזה לרמה נאותה בשתי דרכים :
1. מחדיר את הגלוקוזה לתוך תאי הגוף.
2. מאחסן את הסוכר בכבד כגליקוגן.
בלוטת יותרת הכליות מבצעת את ההפך: כאשר רמת הסוכר בדם יורדת מתחת לנורמה, הבלוטה שולחת הורמון הנקרא קורטיזול ( (cortisol לכבד על מנת שיוציא מעט גליקוגן מהמחסן, שהופך לגלוקוזה.
מערכת גוף האדם מושלמת. ביכולתה לאזן את רמת הסוכר במחזור הדם כל עוד אנו ניזונים ממזון מלא .
ואז הופיע הסוכר המזוקק, תרכובת שהטבע מעולם לא המציא. הכימיקל החדש הזה שמספק כמות גדולה של גלוקוזה מזוקקת ללא היתרון של סיבים, מינרלים, וויטמינים ואנזימים. הכימיקל הזה הוא תקיפת הביוכימיה של גוף האדם שהתפתח במשך עשרות אלפי שנים. כשאוכלים סוכר, הגוף צריך להוציא מהמחסנים שלו מינרלים וויטמינים שונים, שלהם הגוף זקוק למטרות אחרות. אכילת סוכר מהווה מתקפה על הגוף ואינה מהווה תזונה.
קריאה אחרונה לאלכוהול
אלכוהול הוא סוכר, סוכר מזוקק. יתירה מכך, אלכוהול הוא סוכר שתסס. כאשר משהו תוסס זה אמר שהוא חצי מעוכל. סוכר תוסס בתוך הגוף. אבל אלכוהול, כבר מותסס כששותים אותו . אלכוהול הוא מוצר סופר מזוקק, הוא נכנס לגוף ללא אנזימים, מינרלים וויטמינים שעוזרים לעיכול. אלכוהול נכנס ישר למחזור הדם דרך הקיבה. אלכוהול תוקף את מחסני האנזימים, אינסולין, וויטמינים ומינרלים בגוף שמנסים לפרק אותו ולשמר את רמת ה-pH העדינה בגוף.
לפני מספר שנים התפרסמה המלצת הרפואה שכוס יין אחת ביום יכולה למנוע התקף לב. היתרון היחיד ביין הוא המרכיב הטבעי שבענבים pycnogenol, שהוא אנטי אוקסידנט (נוגד חמצון) שאותו אפשר לקבל בשתיית מיץ ענבים. ההמלצה לשתיית יין באה מאותו מקור שהמליץ לנו לא לאכול שומן, לקחת אספירין כל יום ולשתות חלב לחיזוק העצמות.
עוצמה אנרגטית או אזלת אנרגיה?
בפרסומות רבות בטלביזיה ובמגזינים (בעיקר בארה"ב) מראים ספורטאים ידועים לוגמים מבקבוקי משקאות פופולאריים. אבל, אף אחד מאותם ספורטאים לא מטומטם. מה אתם חושבים שהם שותים בזמן המשחק? מים! במשך שנים רבות הפרסומאים מוכרים לנו את האשליה שהגוף מקבל אנרגיה מסוכר מזוקק. אמנם מיד לאחר שתיית המשקה עם סוכר מזוקק יש פרץ של אנרגיה, אבל מיד לאחר כך הגוף נכנס למשבר, בניסיון לחזור לאיזון. המאמץ הזה גורם לגוף להתעייף ולהיות ישנוני. לא רק הפרסומאים מהתלים בנו אלא גם "מומחי" רפואה שמשרתים את אימפריית הסוכר וכותבים "מחקרים" המוכיחים שסוכר חיוני ומעניק אנרגיה. אנו צריכים להתחשב בעובדה שתעשייה בשווי ביליוני דולרים יכולה להרשות לעצמה לשכור כמה מדענים שישרתו את האינטרסים שלה.
פרץ האנרגיה הראשון נוצר כתוצאה של הלם בבלוטת יותרת הכליות המגיבה לחומר שאינו נחשב למזון שזה עתה צרכנו. סוכר מזוקק ממריץ מגוון רחב של תגובות פיזיולוגיות שכולן לא נחוצות וכולן מבזבזות אנרגיה מהתאים וממערכות הגוף ומיד לאחר שפרץ האנרגיה הראשון נרגע מופיע חולשה ועייפות.
מה סוכר מזוקק באמת עושה לגוף?
בעמודים 68-72 בספרו של אפלטון Lick the Sugar Habit, ישנה רשימה של נזקים לגוף עקב צריכת סוכר מזוקק.
דיכוי מערכת החיסון גורם לילדים להיות היפר אקטיביים, נזק לכליות, מחסור במינרלים (בעיקר כרום, נחושת , סידן ומגנזיום), גורם לחומציות הדם, ריקבון שיניים, זקנה מוקדמת, בעיות עיכול, בריחת סידן מהעצמות, אסתמה, דלקות מפרקים, קנדידה אלביקנס, ירידה בזרימת דם ללב, אלרגיות למזון, אקזמה, איבוד תפקידי אנזימים, מיגרנות, דיכאון, קרישי דם, היוצרות רדיקלים חופשיים, הגדלה של הכבד ושל הכליות.
אפלטון בספרו, מביא סימוכין של מחקרים לכל אחת מהמחלות הללו. הסימפטומים הללו הם רק תופעות מגוונות של המכניזם האמיתי: הגוף לא יכול לעכל סוכר. סוכר מונע את פעולתם של אנזימי עיכול. הסוכר המזוקק נשאר במערכת העיכול ומתחיל לתסוס. חלק מהמסה הרעילה הזו בהדרגה מחלחלת למחזור הדם והופכת את הדם לחומצי. הגוף מנסה נואשות לאזן את רמת החומציות בדם (pH) הסימפטומים הנ"ל מראים את תוצאות מאמצי הגוף לחזור לאיזון, הסימפטומים הללו הם הסימנים לכישלון הגוף במאמציו. אלו הם התוצאות של התנוונות רקמות שהפכו למקום משכנם של שאריות תוססות המציפות את מערכות הגוף.
דם חומצי
אנו צריכים להתחשב בחומציות הדם (pH) כשאנו צורכים סוכר מזוקק. אם נמהל כוס קולה ב-4 ליטר מים, רמת חומציות המים תרד מ 7.8 ל 4.6 . רמת חומציות הדם הנחוצה לשמר חיים היא 7.30-7.45 . ובכן זה ברור שהגוף צריך לעבור כל מיני תהליכים מורכבים כדי לשמר את רמת החומציות הנחוצה בחמש ליטר דם (כמות הדם שבגוף). התהליך הזה מבזבז מינרלים, ויטמינים ואנזימים הנחוצים לעיכול. זהו הגורם לזקנה מוקדמת, שחיקה בבלוטת יותרת הכליות ובלבלב .
בעיה נוספת בחומציות יתרה במערכת העיכול היא השמדה המונית של חיידקים ידידותיים. בלעדי אותם חיידקים אנו גורמים לריקבון ועצירת עיכול. פחמימות שלא התעכלו במלואן תוססות במערכת העיכול ממש כמו תהליך ייצור של יין ואלכוהול. פחמימות שלא נעכלו במלואן יכולות לדלוף למחזור הדם ולגרום בעיות במפרקים, בשרירים ובאברים – בכל מקום שהן מצטברות. לפניכם מספר דוגמאות של מחלות הנגרמות עקב כך :
דלקת בכבד, דלקת במפרקי העצמות, מחלות בכליות, עייפות כרונית, קוליטיס וסינדרום המעי הרגיז/רגיש, קנדידה אלביקנס, אלרגיות כרוניות, שחמת, זרימת מזון חזרה לוושט reflux)) וצרבת.
קנדידה אלביקנס היא פטרייה הנמצאת בגוף. חוקרים רבים מעריכים שיותר מ 70 אחוז מהנשים במדינות מערביות סובלות מעודף קנדידה. הסיבה העיקרית לעודף בקנדידה בגוף היא חוסר איזון בפלורה (החיידקים שבמעיים). כאשר יש איזון באותם חיידקים, קנדידה ואורגניזמים אחרים בלתי רצויים, ישמרו על רמה נמוכה. לא רק שפחמימות מעוכלות למחצה או בלתי מעוכלות משמידות את החיידקים הידידותיים שבמעיים, בנוסף לכך, קנדידה ניזונה מאותן פחמימות. אגב, אנטיביוטיקה היא סיבה נוספת לריבוי הקנדידה אצל אנשים רבים. האנטיביוטיקה משמידה חיידקים, את "הרעים" וגם את הטובים. הקנדידה אינה מושפעת מזנים רבים של אנטיביוטיקה וכאשר מופר האיזון בפלורה שבמעיים (על ידי אנטיביוטיקה) וממשיכים לצרוך סוכר ופחמימות פשוטות, ממשיכים להזין את הקנדידה וגורמים להתפשטותה.
הרס אנזימים
רוב הבעיות שציינתי הן תוצאה ישירה של עיכול לא מושלם. ביכולתו של סוכר מזוקק לשנות את מצבם של אנזימי עיכול. אנזימים הם חלבונים בעלי מבנה ספציפי כדי שיוכלו לפרק מולקולות ספציפיות. כאשר סוכר מזוקק משנה את המבנה של אנזימי עיכול שחלקם מיועד לפרק פחמימות, סוכר אינו מתעכל, אלא נשאר במערכת העיכול, תוסס ונרקב.
זו הסיבה שכאשר שותים קולה או בירה לפני הארוחה כבר אין תיאבון לאוכל. ובנוסף ישנה הפרעה לעכל את השומנים והחלבונים שבמזון. סוכר פשוט משמיד את אנזימי העיכול.
חוסר איזון מינרלי
חוץ מהרס אנזימים וגרימה לחומציות הדם, סוכר מרוקן את מאגר המינרלים בגוף. פעולות רבות של תאים ורקמות תלויות בנוכחות מינרלים. ראשית, אנו יודעים את חשיבותו של הכרום החיוני לתפקוד האינסולין. בצריכת סוכר מזוקק יש איום כפול לכרום בגוף. הגוף משתמש בכרום בניסיון לעכל ולהוציא את הסוכר מהגוף. במהלך השנים הגוף משתמש במאגרי הכרום שלו עד שלא נותר מספיק כרום כדי שהאינסולין יוכל לבצע את תפקידו. בגלל סיבה זו ישנם אנשים רבים המאובחנים לכאורה כחולי סוכרת כשהבעיה היחידה שלהם היא מחסור חמור בכרום. אפילו אם הלבלב מתפקד כראוי ויש אינסולין בדם, הוא לא יכול לתפקד ללא כרום המשמש כגורם משותף (co-factor). במקרים רבים תוסף כרום, שינוי תזונה והימנעות מפחמימות פשוטות עשויות לאזן אחד שאובחן לא נכונה כחולה סוכרת.
כמו כן, סוכר גם גורם לבריחת סידן מהעצמות בדרך הבאה: כדי שסידן יהיה שמיש על ידי תאי הגוף צריכה להיות כמות מתאימה של זרחן בדם. ללא יחס מתאים של סידן וזרחן הסידן אינו יכול להיטמע בתאים והופך להיות מזיק. אותו סידן הופך למשקע שגורם לאבנים בכליות, בכיס המרה ובכבד. הסוכר מבזבז את הזרחן המאוחסן בגוף. משקאות קלים המכילים חומצה זרחנית (phosphoric acid) מעודדים שיבוש במאזן הזרחן בגוף. ללא סידן (בצורתו הנאותה) בדם הגוף משאיל סידן ממחסניו, מהעצמות ומהשיניים.
ישנו הבדל נוסף משמעותי בין סוכר מזוקק לסוכר מורכב. סוכר מורכב אינו גורם לעששת וחורים בשיניים. סוכר מזוקק, שאיבד את המינרלים, משאיל מינרלים ישר מהשיניים. ניתן להניח שן שנשרה בתמיסת סוכר פירות טריים ולא יקרה לה דבר. לעומת זאת אם נשרה את אותה שן בתמיסת סוכר מזוקק נראה את היוצרות החורים בשן.
אינדקס גליקמי
כל מזון המכיל פחמימות משפיע על רמת הסוכר בדם באופן זה או אחר. בשנת1981 דוד ג'נקינס מצא דרך להשוות מוצרי מזון ביחס להשפעתם על רמת הסוכר בדם. הוא קרא לזה אינדקס גליקמי. האינדקס הגליקמי מבוסס על גלוקוזה אשר לה ערך גליקמי של 100. לתפוח למשל יש אינדקס גליקמי של 38 (ערך נמוך) וללחם מקמח לבן - 70 (גבוה).
סוכר לבן מזוקק נספג במהירה בדם על אף היותו בעל ערך גליקמי גבוה ( 65), סוכר לבן מפריע לתהליך העיכול בקיבה ובמעיים. סוכר מזוקק גורם לנפילה חדה ברמת הסוכר בדם לאחר הוצאתו מהדם, בגלל שהוא השמיד אנזימי עיכול הנחוצים לעיכול מזון אחר הנמצא במערכת העיכול וממתין להיספג.
סוכר פירות טבעי, או פרוקטוזה, באופן כללי בעל ערך גליקמי נמוך (23). פרוקטוזה נספג במהרה בתאי הגוף ושאריותיו מוצאות דרכן מחוצה לו.
כאן אנו רואים את אחת הטעויות הנפוצות ביותר של "המדענים" ושל אותה תופעה שנקראת "תזונאים קליניים".
אותם "מומחים" מייעצים לא לשתות מיצי פירות, בגלל הסוכר שבפירות. האמונה הזאת היא חסרת כל בסיס ומראה חוסר ידע בכל הנוגע למזון מלא, בחשיבותם של אנזימים ובאינדקס הגליקמי. פירות טריים מכילים בתוכם אנזימים כגון maltase ו-invertase, הנחוצים לפרק את הפרוקטוזה שבפירות לגלוקוזה שמישה. ואז הגלוקוזה יכולה לשמש כדלק לגוף או להתאחסן לשימוש עתידי. אף אחד לא חולה בסוכרת מפני שאכל יותר מדי פירות. מקבלים סוכרת מפני שצורכים כמות גדולה של סוכר מזוקק ופחמימות פשוטות. מקבלים סוכרת מפני ששותים משקאות עתירי סוכר מזוקק ואוכלים גלידות, עוגות, דברי מאפה וכדומה.
יתירה מכך, פירות מלאים במינרלים, ויטמינים, אנזימים, תאית ונוגדי חמצון טבעיים. אלה הם מרכיבי תזונה בסיסיים.
סוכרת
מחלת הסוכרת לא הוזכרה בספרות הרפואית המקצועית לפני הופעת הסוכר. הרופא האנגלי Thomas Willis, זיהה לראשונה את המחלה בשנת 1674, זאת לאחר שצריכת הסוכר השנתית באנגליה עלתה מ – 0 ל -6.5 מליון קילוגרם. אבל ד"ר וויליס היה מנוע מלהגיד דבר רע על סוכר מאחר והיה הרופא הפרטי של המלך צ'רלס , אשר גרף הון עתק מהמיסים על הסוכר.
לעומת זאת, בדנמרק ערכו סטטיסטיקה שהשוותה בין צריכת סוכר לבין התחלואה בסוכרת:
בשנת 1880 צרכו הדנים 11.5 ק"ג סוכר לנפש בשנה, שמונה אנשים מכול 100,000 נפטרו מסוכרת.
בשנת 1934 צרכו הדנים 45 ק"ג סוכר לנפש בשנה, 18.9 אנשים מכול 100,000 נפטרו מסוכרת.
לאחר שנים של צריכת סוכר מזוקק שאינו מתעכל, תפקודי הלבלב מתחילים להשתבש. האינסולין המיוצר על ידי הלבלב אמור לאפשר לגלוקוזה להיספג בתאים. כשהגוף צעיר הלבלב מתפקד ללא בעיה. אבל ברבות השנים, כאשר ממשיכים לצרוך סוכר מזוקק והלבלב צריך לעמוד בדרישה הגדולה לאספקת אינסולין, אז מתחילות הבעיות. מאחר ואינסולין יכול לשהות רק 15 דקות במחזור הדם, הלבלב חייב לעמוד בדרישה הגדולה במהלך רוב שעות היממה.
לאחר שנים, כאשר הלבלב לא יכול לספק את הדרישה הגדולה של אינסולין (עקב צריכה מופרזת של סוכר מזוקק), הוא נשחק ונפגע ואינו ממלא את תפקידו כראוי. רמת הסוכר בדם עולה יותר ויותר, הכליות מנסות נואשות להיפטר מהסוכר העודף בדם (מה שגורם לסימן הקלאסי של שתן מתוק) ואז מאובחנת מחלת הסוכרת. הפתרון הרפואי הוא לקחת "תרופה" בכדי להפטר מעודפי הגלוקוזה במקום להפסיק לצרוך את הסוכר המזוקק. גם בימינו אנו רואים את אותה שגיאה "רפואית" נפוצה הממליצה דברי מתיקה לחולי סוכרת בשעת נפילת סוכר בדם.
גלוקוזה היא הדלק הראשי של הגוף. האדם הופך לחולה סוכרת מפני שגלוקוזה אינה יכולה להיות מנוצלת על ידי תאי הגוף, לכן הגוף מורעב לגלוקוזה. בהדרגה מופיעים סימפטומים אחרים כגון: צימאון, השתנה מרובה, רעב, סחרחורות, איבוד זיכרון, חוסר אוריינטציה, קור בכפות הידיים והרגליים, איבוד משקל, מחלות בכליות, חולשה, רעד, כאבי ראש, חבורות ופצעים שלא מחלימים מהר.
מהי הגישה הרפואית לסוכרת? כמו הגישה הרפואית לכל מחלה אחרת: למכור יותר תרופות ובמקרה של סוכרת, אינסולין סינטטי.
אינסולין "מזויף"
גילוי האינסולין היה אמור להיות תגלית מרעישה. בשנת 1923 ניתן פרס הנובל על התגלית ל-Sir Frederic Grant ול-John Macleod . בהתחלה היה קשה להפיק אינסולין והתוצר היה יקר. רק אנשים אמידים יכלו להרשות לעצמם לרכוש תמצית מבלוטות של בעלי חיים שהוזרקה לדמם בכדי לפצות את הלבלב שנשחק.
אבל בבוא הזמן הגיע האינסולין הסינטטי שאפשר לחולי סוכרת להזריק אותו לגופם כל יום לשארית חייהם. אותו אינסולין סינטטי פקח את עיניהם של יצרני התרופות שרשמו עבורו פטנט. עליית צריכת הסוכר ללא מעצורים, הבטיחה להם אספקה הולכת וגדלה של חולים הזקוקים לאינסולין.
וויליאם דאפי בספרו, מספר על תגלית חשובה לא פחות, שאירעה בשנת 1924, שנה לאחר גילוי האינסולין. תגלית שהוצפנה ומעולם לא פורסמה. חוקר ראשי בשם Seal Harris גילה את הקשר בין רמת אינסולין גבוהה בדם לרמת סוכר נמוכה בדם (היפו-גליקמיה). תגליתו הייתה כה ברורה ופשוטה: צריכת סוכר מזוקק גבוהה במהלך היום גורמת ללבלב לייצר יותר מדי אינסולין אשר מוריד את רמת הגלוקוזה בדם וגורם לאדם סחרחורת וחולשה, כתוצאה של רמת גלוקוזה נמוכה בדם. אבל, הסיבה שגרמה לד"ר הריס להמשיך להיות אלמוני ולתגליתו לא להישמע בציבור היא שהפתרון למחלה לא כלל תרופה שתגרוף רווחים עצומים לחברות התרופות. הפתרון היה כל כך פשוט: להפסיק לצרוך סוכר מזוקק ובאופן זה לנרמל את ייצור האינסולין הטבעי.
ד"ר הריס לא קיבל את פרס הנובל לתגליתו. הגישה של הרפואה המערבית נשארה ללא שינוי : אם חוסר איזון בגוף לא יתוקן עם תרופה חדשה, כל גישה טבעית, כגון שינוי תזונה, נחשב "לא מדעי".
חוץ מאינסולין סינטטי ישנן בשוק מספר תרופות הניתנות לאיזון רמת הסוכר בדם. אמנם אין זה המקום להרחיב את הדיבור על התרופות הללו, אולם הצצה קלה בספר Physician Desk Reference יגלה מספר לא מבוטל של תופעות לוואי מצריכת התרופות הללו והן: נזק לכליות ולכבד, סחרחורת, הקאות, אנורקסיה, נפיחות בבטן, מחלות לב, עצירות, אנמיה, כאבי ראש ושימו לב: רמת סוכר נמוכה בדם ועוד. האם הרופא שנתן את המרשם הזהיר את המטופל מתופעות הלוואי הללו?
אין תרופה שריפאה ולו אחד מסוכרת.
תחשבו על זה לרגע. האם מישהו מכם מכיר חולה סוכרת שלאחר שנים של צריכת אינסולין או תרופה אחרת נרפא בסופו של דבר מהמחלה ? כמובן שלא. התכלית במרשם תרופות מעולם לא הייתה לרפא מחלה או לגרום לאדם להיות בריא יותר, המטרה היא מכירת יותר תרופות בלבד.
היעד של הרפואה המערבית נשאר ללא שינוי, להעלים את התסמין. מאחר ולרוב הרופאים והתזונאים אין ידע בתזונת האדם, באופן כללי הם אומרים למטופל שסוכרת היא מחלה שהוא צריך להתמודד עימה לשארית חייו, שזו מחלה גנטית והדרך היחידה לשלוט בה היא על ידי תרופות. שינוי חד בתזונה אינו רלוונטי, שינוי שכזה לא יעזור למכור יותר תרופות. רופאים רבים מאמינים שכאשר הלבלב מתקשה לתפקד, שינוי תזונה כבר לא יהיה אפקטיבי לשיפור תפקודי הלבלב.
ד"ר סטפן גיילנד הוכיח כבר בשנות החמישים של המאה שעברה, כמו עשרות רבות של מרפאים הוליסטיים אחרים, שהדרך היחידה לרפא סוכרת היא שינוי דרסטי בתזונה. ישנן מספר תכניות ריפוי הוליסטיות המציגות הצלחות עקביות בריפוי סוכרת סוג 1 , שהיא הנפוצה ביותר. נחשו מה היה הצעד הראשון בהחלמה. להיגמל לחלוטין מסוכר ,פחמימות פשוטות ואלכוהול.
סוכר ומערכת החיסון
בדרך למחלת הסוכרת, צצות מספר בעיות אחרות כתוצאה מצריכת סוכר מזוקק. הבעיה הברורה ביותר היא הרס מערכת החיסון. אם אתם אנשים בוגרים – הביטו סביבכם, שימו לב איך הילדים של ימינו חולים כל הזמן בהשוואה לילדים מלפני 20-30 שנה. הילדים בימינו כל הזמן רצים לרופא (כמובן בלוויית ההורים) בשביל אנטיביוטיקה, תרופה לשיעול או משאפים. ומה ילדים אוהבים? ומהו הפרס שהם מקבלים על שהיו ילדים טובים? סוכר.
מחקרו הנשכח של ד"ר Weston Price שנקרא Nutrition and Physical Degeneration (תזונה והתנוונות פיזית) מוכיח מעל כל צל של ספק את הקשר בין התדרדרות הבריאות לצריכת סוכר, חמאה וקמח לבן. בואו נתמקד במספר עובדות מהמחקר של ד"ר פרייס.
תאי הדם הלבנים מהווים חלק עיקרי במערכת החיסון. תפקידם לנוע בחופשיות בדם ולאתר גופים זרים. כשהם מזהים אחד כזה, הם תוקפים אותו, משמידים אותו ומוציאים אותו מהגוף. אמנם התהליך יותר מורכב ועליו יש הסבר מורכב בפרק על מערכת החיסון, אבל באופן כללי, כך עובדת מערכת החיסון.
סוכר מפריע במספר דרכים.
ראשית, הוא מפריע לעיכול ודולף למחזור הדם, בכך מאט את זרימת הדם. בתגובת שרשרת גם תנועתם של תאי הדם הלבנים מוגבלת והם אינם יכולים לבצע את עבודתם.
בספרו של אפלטון (עמוד 52) מצוטטים שני מחקרים המוכיחים כי סוכר מדכא את מערכת החיסון על ידי הפחתה במספר המאקרופאג'ים (macrophages). מאקרופאג' הוא "האכלן הגדול", כמו פאק–מן שאוכל מכל הבא לפיו. באופן כללי, סוכר מפחית את פעולתם של "הסנפירים" (pseudo pods) של התאים הלבנים, אשר אמורים לתפוס את הגורם הזר.
שנית, מערכת החיסון הופכת רגישה לסוכר. בהתחלה היא עובדת בצורה לא רגילה, בניסיון לאזן את רמת הסוכר בגוף. אבל לאחר זמן מה היא מסתגלת לשינוי ברמת הסוכר בדם ומקבלת את הרעיון לתפקד ברמה נמוכה מהמקובלת. הסוכר כבר לא מעורר פעולה נמרצת של מערכת החיסון, כתוצאה מכך מערכת החיסון מתקשה לתקוף פולשים זרים. מערכת החיסון, בהדרגה מאפשרת לרמת זיהום גדולה יותר בדם ומצב הבריאות הכללי בירידה. (העובדה הזו לקוחה ממחקרו של Hans Selye, אותו אדם שגילה וחקר את המונח
"סטרס" ).
שלישית, סוכר מדכא את מערכת החיסון בכך שהוא נדבק לחלבונים.
בתחילת המאה ה-20, לואיס מיילארד (Louis Maillard) הוכיח שלסוכר מזוקק יש יכולת מיוחדת להידבק לחלבוני מזון ולהרכיב קומפלקס חלבונים חדש ומוזר שנקראglycenated protein . כימאי מזון קוראים לתגלית של מיילארד, תגובת מיילארד (Maillard Reaction). בגוף שלנו לא נמצאים אנזימים אשר ביכולתם לפרק את החלבונים הזרים הללו. הם אינם מתעכלים במערכת העיכול. מערכת החיסון הופכת מותשת מלתקוף אותם שנה אחר שנה, מאחר והם חומרים זרים לגוף.
האירוניה, שתגובת מיילארד נחקרה לא על ידי תזונאים אלא על ידי תעשיות המזון. כימאי מזון פיתחו שיטה מורכבת להדביק סוכר לחלבון שהועילה לייצור לחם, דברי מאפה, סוכריות, בשר ודגים מעובדים, בירה, קרקרים וקפה – קרמליזציה (תהליך הפיכת הסוכר לקרמל ע"י חימומו). צבע וטעם הם דאגתם הראשית של כימאי מזון. לא תזונה. מוצרים המזון הללו עובדו בצורה כימית ואינם יכולים להתעכל בגוף.
רמה נמוכה של תגובת מערכת החיסון נקראת immuno-suppression. היא מוליכה להצטננות, שפעת, התקררות תכופה, חולשה ומחלות אחרות של הציוויליזציה. ככל שהתזונה תהיה יותר מזוקקת, מתועשת, כך תגדל שכיחותם של מחלות ההתנוונות. וזו אינה תיאוריה.
סוכר והשמנת יתר
השמנת יתר מוגדרת כאשר אחד שוקל 30 אחוז יותר מהמשקל הנורמאלי. היום יותר ממחצית האוכלוסייה בארה"ב מתמודדת עם עודף משקל. בארץ המצב גרוע לא פחות, יותר משליש מהאוכלוסייה סובלת מהשמנת יתר והמספרים עולים משנה לשנה. צריכה מוגברת של סוכר ופחמימות פשוטות הם הגורמים הישירים להשמנה. פחמימות הן מקור אנרגיה של הגוף. כאשר מאביסים את הגוף בפחמימות מצד אחד ולא מוציאים את האנרגיה (פעילות גופנית) מצד שני, אותן פחמימות הופכות לשומן. גלוקוזה עודפת בגוף הופכת לחומצות שומן שהופכות לטריגליצרידים (גליצרידים משולשים) ונאגרות ברקמות שומן.
חומצות שומן המיוצרות מסוכר מסוכנות לגוף. אותן חומצות שומן גורמות לחסימת עורקים. הם לא חומצות שומן החיוניות לגוף, שלהן אנו זקוקים על מנת לשמר בריאות. למעשה, הן מפריעות לתפקוד סדיר של מערכות הגוף.
סוכר, קורטיזול ושרירים
הסיבה העיקרית שאתלטים מקצועיים לא שותים משקאות מסוכרים היא שהם יודעים מה סוכר גורם לשרירים. שרירים מתחזקים או מתנוונים על ידי פעולה הפוכה של שני הורמונים cortisol & testosterone ההורמון השלישי המעורב בתהליך הוא אינסולין. לפני שההסבר יהפוך למורכב מדי, הבה נשים לב ל 3 עובדות עיקריות:
1. קורטיזול רוצה לשמר רמה גבוהה של גלוקוזה בדם למצב הישרדות.
2. השרירים הם המטרה המועדפת של קורטיזול. קורטיזול משיג חומצות אמינו מהשרירים. חומצות אמינו הופכות לגלוקוזה שמישה על ידי הגוף.
3. אינסולין מווסת את רמת הקורטיזול בדם.
כבר הסברתי כי לבלב מותש אינו יכול לספק את כמות האינסולין הנחוצה. כאשר אין מספיק אינסולין בדם, רמת הקורטיזול לא תתווסת ולקורטיזול יש "יד חופשית" לשסע את השרירים. סוכר פועל בתסריט הזה בשתי דרכים שונות.
1. לאחר שנים של צריכה עודפת של סוכר, יכולתו של הלבלב לייצר אינסולין נפגעת.
2. בכדי שהגוף יוכל לעבד סוכר מזוקק ופחמימות פשוטות הוא זקוק לכרום. לבסוף, דיאטה עשירה בסוכר ופחמימות פשוטות גורמת למחסור בכרום. כרום נחוץ להפעלת אינסולין. ללא כרום, אפילו מעט האינסולין שעדיין קיים, לא יוכל לבצע את תפקידו. התוצאה: הקורטיזול מתחיל לעכל את השרירים וגורם להתנוונות.
זאת הסיבה שחולי סוכרת רבים חלשים ורפויים – הרס השרירים.
ריקבון שיניים
כפי שצויין, סוכר מעודד חומציות בפה, בקיבה, במעיים ובדם. רמת ה-pH בפה יורדת בנוכחות סוכר. כאשר חומציות הרוק יורדת ל – 5.5 pH הוא מתחיל לעכל את האמייל בשיניים. לאחר אכילת סוכר, ה pH בפה יורד ל – 4.5 ונשאר כך למשך 20 דקות. זאת הסיבה שרופאי שיניים ממליצים לצחצח שיניים או לפחות לשטוף את הפה במים מיד לאחר הארוחה.
סביבה חומצית שנוצרת בדם על ידי סוכר גורמת לחוסר במינרלים בעצמות ובשיניים. סידן, מגנזיום וכרום מתבזבזים במטרה להוציא את הרעלים מהגוף, שהגיעו מסוכר ופחמימות פשוטות.
סימוכין:
Guyton AC MD--- Textbook of Medical Physiology, 9th Edition 1996 Saunders
Appleton, N--- Lick the Sugar Habit 1996 Avery
Dufty, W--- Sugar Blues 1975 Warner
Freeston N--- Production of high fructose corn syrup Chemistry & Industry Highlights 3 Mar 1997
Nene College, Northhampton
Selye, H---- The Stress of Life McGraw-Hill 1978
Miller, J et al.--- The Glucose Revolution 1998 Marlowe & Co.
Scandrett, C --- Maillard Reactions 101: Theory 1997 http://brewery.org
Price, W--- Nutrition and Physical Degeneration 1997
MacDougall J MD--- MacDougall's Medicine: A Challenging Second Opinion
Bressler, J--- The Bressler Report -- Congressional Record p. S5499 of 1985a.
CDC--- 10 Leading Causes of Death 1996 www.cdc.gov/ncip/osp/leadcaus/101c96.htm
land, S MD--- Letter to the editor Journal of the American Medical Association vol. 152, 18 Jul 1953
.jpg?id=8615836){kind=logo}
.jpg?id=8982510)